מעצר עד תום ההליכים לנאשם בחבלה במתקן צה"ל ובהפרת הוראה בדבר סגירת שטח

המשיב נעצר ע"י כוח מג"ב מיד לאחר שנצפה פוגע בגדר ההפרדה ויוצא דרך פרצה אותה יצר אל מחוץ לאזור.

כתוצאה מהאמור, הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו עבירה של הפרת הוראה בדבר סגירת שטח, וכן חבלה במתקן צה"ל.

עניינו של המשיב הובא לפני בימ"ש קמא כשהתביעה מבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בימ"ש קמא דחה בקשה זו בהפנותו לשתי החלטות מנומקות אותן נתן באותו יום, אשר במסגרתן עמד על דעתו כי בהיעדר נסיבות מיוחדות לחומרה, ניתן להסתפק בחלופת מעצר. על כן, גם בענייננו הורה ביהמ"ש על שחרור המשיב, ובלבד שיפקיד 3,000 ש"ח, יחתים צד ג' על ערבות ויתייצב בתחנת המשטרה.

התביעה הצבאית אינה משלימה עם החלטה זו. לדעתה, יש בה סטייה מהלכה מפורשת של ביהמ"ש הצבאי לערעורים. בעניין זה מוסיפה התביעה וטוענת כי אמנם יש צורך בבחינת כל תיק לגופו, אך במצב בו אינם עומדות לנאשם נסיבות מיוחדות, צירוף של יציאה מן האזור לעבירה נוספת, דוגמת חבלה בגדר, מצדיק מעצר עד תום ההליכים. התביעה אף ציינה כי העבירה הנוספת יוצרת אבחנה בין המקרים בהם יורה ביהמ"ש על מעצר עד תום ההליכים, לבין מקרים של יציאה מהאזור או שהייה בלתי חוקית בישראל, בהם, ככלל, ניתן להורות על שחרור.

ב"כ המשיב סמך את ידיו על החלטת בימ"ש קמא, תוך שהדגיש את מטרותיו הכשרות של המשיב בביצוע העבירות, ואת היעדר המסוכנות שבמעשה.

עמדתי לא אחת על הרציונאל העומד מאחורי קביעת בימ"ש זה כי יציאה מן האזור באמצעות פגיעה בגדר ההפרדה, מצדיקה, ככלל, מעצר עד תום ההליכים (ראה לדוגמא ע"מ 3999/07 התוב"ץ נ' בדר, ע"מ 4086/07 אלשיעבאת נ' התוב"ץ, ע"מ 4116+4117/07 אלשויכי נ' התוב"ץ והפסיקה המצוטטת בהם).

לאור האמור, יש לקבוע כי גם כאשר אדם הפוגע בגדר לא נכנס לישראל במטרה לבצע מעשים לא כשרים, די בצירוף הפגיעה ליציאה מן האזור, על מנת לבסס חזקת מסוכנות. דברים אלה אינם מתייחדים למקרים בהם הנאשם הינו עבריין מועד בתחום, הגם שלנסיבה זו יש משקל רב להטיית הכף לטובת המעצר.

במקרה דנן, פגע המשיב בגדר, ולא רק עבר דרך פרצה קיימת, כפי שעולה מגרסת אנשי כוחות הביטחון. המשיב אף ציין מפורשות באמרתו כי ידע היטב שבמעשיו הוא עובר עבירה.

עוד מן הראוי להבהיר, כי קיים הבדל משמעותי בין עניינו של המשיב לבין עניינם של שני הנאשמים אליהם הפנה בימ"ש קמא בהחלטתו, שעברו את הגדר על מנת לחזור לבית אביהם בבית צפפה, שם הם מתגוררים דרך קבע.

בשונה ממקרים מיוחדים אלה, לא מצאתי בתיק הנוכחי נסיבות מיוחדות העשויות לפגום בחזקת המסוכנות.

משכך,  דין הערר להתקבל. אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים.

ניתנה היום, 1 בינואר 2008, כ"ג בטבת התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא

רמ"שית: גו התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: